החלטה בתיק בש"א 3549/08

1.      בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט שלום מיום 24.7.08 בה הורה על מאסרו של המבקש לשלושה חודשים בגין בזיון בית משפט (בשא 9737/08), לאחר שנקבע ביום 19.5.08 כי אם לא יבצע החלטת בית המשפט בתוך 45 יום, ייאסר וייקנס (בש"א 5170/08).

2.      בין הצדדים נטושה מחלוקת רבת שנים בנוגע לזכויות המבקש במקרקעין הידועים כגוש 30527 חלקה 6 וגוש 30526 חלקה 502 בירושלים. כפי שעולה מהחלטת בית משפט קמא, תיק זה עבר גלגולים רבים, לאחר שכבר לפני שנים רבות נקבע כי אין למבקש זכות במקרקעין הנטושים במחלוקת וניתן צו לפינויו.

3.      הצדדים הגישו לפני אסופת החלטות שניתנו בסוגיה זו, ביניהן החלטות בתי המשפט מתחילת עשור זה, הדוחות בקשות רשות ערעור ובקשות לעיכוב פסקי הפינוי. כפי שעולה מכתבי הטענות, ההליכים שהתנהלו בתקופה האחרונה התנהלו על רקע של תביעה שהוגשה על ידי המבקש ביום 19.5.08 בה הוא עותר למתן פסק דין הצהרתי המבטל את פסק הפינוי מיום 30.7.01 בת.א. מאוחדים 6599/99 ו- 8041/99 (להלן: "פסק הפינוי") (ר' פיסקה 1 להחלטת השופטת כנפי-שטייניץ מיום 8.7.08 (בר"ע 535/08)). בקשה כאמור נדחתה על ידי כב' השופט רובין ביום 22.7.08 (בשא 9410/08, 9411/08). בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה גם על ידי השופט שמעוני ביום 13.7.08. החלטת כב' השופט שמעוני צורפה כנספח ב' לבקשה זו, אך לא ברור ממנה אם היא מתייחסת לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הפינוי או להחלטה מיום 19.5.08 הנוגעת לביזיון בית המשפט. לגישת המבקש מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 19.5.08, ואילו לגישת המשיב מדובר בהחלטה נוספת הנוגעת לפסק הפינוי. נראה כי הדין עם המשיב היות והחלטה זו לעיכוב ביצוע לא אוזכרה על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 24.7.08 בה הורה על מאסר המבקש אולם בשלב זה, אינני נדרש לכך. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הפינוי ובקשה לרשות ערעור על החלטת בית משפט שלום בעניין זה נדחתה ביום 8.7.08 על ידי בית משפט זה (כב' השופטת גילה שטייניץ). מהחלטת השופטת שטייניץ עולה כי בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטה נוספת מיום 29.6.08 בה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד זמני לעיכוב ביצוע פסק הפינוי (ר' החלטתה נספח ג' לתגובת המשיב). בקשה למתן צו ביניים שהוגשה לבית המשפט העליון (בג"צ 6358/08) נדחתה אף היא ביום 16.7.08 וממנה עולה כי יומיים קודם לכן דחה בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש.

4.      לאחר שהמבקש חזר ולא קיים את פסק הפינוי, הוגשה נגדו בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה"). ביום 19.5.08 ניתנה החלטה בבקשה זו ונקבע כי אם המשיבים לא יפנו את המקרקעין בתוך 45 יום, ישלמו קנס של 500 ש"ח בגין כל יום איחור ויוטל עליהם מאסר בפועל לתקופה שתיקבע לאחר שיתקיים דיון במעמד המבקש (בשא 5170/08). בחלוף כשלושה שבועות מהמועד שנקבע בהחלטה האחרונה, ומשלא פינה המבקש את המקרקעין, ציווה בית משפט קמא ביום 24.7.08 על מאסרו לתקופה של שלושה חודשים (בשא 9737/08).

מכאן בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע המאסר, בקשה שהוגשה במסגרת ע"א 2329/08 על החלטת בית משפט קמא מיום 19.5.08.

טענות הצדדים

5.       לטענת המבקש, טעה בית משפט קמא עת הורה לשלחו למאסר תוך התעלמות מהעובדה כי החלטת בית משפט קמא מיום 19.5.08 על פי הפקודה טרם הפכה לסופית, שכן הוגש עליה ערעור שטרם נדון. כן התעלם בית משפט קמא מהבקשה לעיכוב ביצוע פסק הפינוי התלויה ועומדת בפני השופט רובין, ומהעובדה כי מתחם המקרקעין בו מתגורר המבקש אינו נכלל בגדר מתחם המקרקעין הנמצאים, לכאורה, בבעלות המשיב.

לטענת המשיב, בקשת המבקש לעיכוב ביצוע אינה אלא ניסיון נוסף להתעלם מביצוע פסק הפינוי, ניסיון שהינו אחד מיני רבים במהלך השנים האחרונות מאז ניתן צו הפינוי. המבקש מעלים עובדות מבית המשפט, וביניהן העובדה כי בקשות לעיכוב ביצוע נדחו על ידי הערכאות השונות. לפיכך, בקשת המבקש נגועה בחוסר ניקיון כפיים ומטעם זה בלבד דינה להידחות. המבקש לא יכול לאחוז החבל משתי קצותיו כאשר מחד הוא מתעלם מביצוע פסק הדין ומאידך הוא מבקש לדחות ביצוע פסק הנוגע לביזיון בית משפט. סיכוייו של המבקש בערעור קלושים, ובכל מקרה, אין בעצם הגשת ערעור כדי לדחות ביצועם של פסקי דין סופיים.

דיון

6.      השיקולים לעיכוב ביצוע בהליך ביזיון שהוא בסיווגו פלילי, עניינם כבערעור אזרחי: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ע"פ 6807/06-א' יהודה קוגלר, עו"ד נ' אשר קוגלר (ניתן ביום 3.9.06, פורסם באתר נבו)). בענייננו, המבקש לא הצביע ולו על טעם אחד שיש בו כדי להצביע על כי סיכויי הערעור על ההחלטה לפי הפקודה טובים או אף מאוזנים. בבקשתו, לא מעלה המבקש כל טעם מדוע לא קיים ואינו מקיים את מצוות בית המשפט לפינוי המקרקעין, באופן שיצדיק עיכוב ביצוע ההחלטה על פי הפקודה. טענתו היחידה הינה כי היות והערעור על ההחלטה לפי הפקודה טרם נדון יש בכך כדי להצדיק עיכוב בביצוע ההחלטה. אלא מאי, טענה כאמור, יכול ותצדיק לכל היותר בתנאים מסוימים אי קיום הפסק לפי הפקודה, אך בוודאי שאין בכך ולא כלום כדי להצדיק אי קיום פסק הפינוי. העלאת טענה זו, לאחר שעיכוב הפינוי נדחה על ידי כל הערכאות, הינה בבחינת הוספת חטא על פשע.

משלא הוכיח המבקש כי לא היה באפשרותו לבצע את החלטת בית המשפט בנוגע לפינוי, לא קמה לו כל הגנה מפני נקיטת הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט. ויודגש, כאשר מועלית טענה בדבר העדר אפשרות לביצוע החלטה שיפוטית, תיבחן גם השאלה האם באפשרות החייב לנקוט מהלכים אשר ישנו את פני הדברים ויאפשרו את ביצוע ההחלטה (ע"פ 6807/06 יהודה קוגלר נ' אשר קוגלר (ניתן ביום 25.9.07, פורסם באתר נבו) (להלן: "קוגלר") פיסקה 9). במקרה שלפנינו, לא רק שהמבקש לא נקט בכל הליך שיאפשר לו לבצע את ההחלטה, אלא שהוא נקט בכל הליך אפשרי שיעכב את ביצוע ההחלטה.

7.         בפרשת קוגלר, נדונה סוגיית הגשת בקשה לעיכוב ביצוע כמצדיקה אי פעולה של אדם בהתאם לפסק דין. בית המשפט קבע כי בקשה לעיכוב ביצוע יכולה לשמש הגנה מפני נקיטה בהליכים לפי הפקודה לכל היותר בפרק הזמן שבין הגשת הבקשה ועד למתן החלטה ראשונה בה. אולם, "חסינות" זו מפני הליכים לפי הפקודה לא תעמוד מקום בו תלויה ועומדת בקשה לעיכוב ביצוע, וניתנה בה החלטה המסרבת ליתן צו במעמד צד אחד, ובוודאי שלא מקום בו נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע לאחר קבלת תגובת הצד שכנגד, ותלויה ועומדת בקשה לעיכוב ביצוע לפני ערכאת הערעור ( שם, בפיסקה 6). אין צורך לומר כי המקרה שלפנינו חמור שבעתיים. במקרה שלפנינו, נדחו בקשות לעיכוב ביצוע פעם אחר פעם, ולמרות זאת לא ביצע המבקש את פסק הפינוי. נכון הדבר, כי ההחלטה על פי הפקודה ניתנה לפני החלטות העיכוב שהוגשו בעת האחרונה, אולם במקרה זה אין בכך כדי להוסיף לזכותו של המבקש אלא לחובתו. 

פסק הפינוי ניתן כבר בתחילת העשור, וכל ניסיון לערער עליו או לדחות ביצועו, נכשל. בפרשת קוגלר הנ"ל ציין בית המשפט כי אף במקרה בו ניתן לכאורה להנות מחסינות מהליכים על פי הפקודה בעקבות בקשה לעיכוב ביצוע, אין מדובר בחסינות אוטומטית. על מנת שיוכל בעל דין לטעון לחסינות עקב הגשת בקשה לעיכוב ביצוע, מחויב הוא להגיש את בקשתו לעיכוב ביצוע ללא דיחוי. תנאי זה מתחייב מהקושי שנוצר בתקופה בה מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע ולפיו לפרק זמן מסוים, אין בידי בעל דין שקיבל החלטה שיפוטית לזכותו לנקוט בהליך משפטי לאכיפתה, למרות שעל בעל הדין שכנגד מוטלת החובה לבצעה. בנוסף, מתחייב תנאי זה מחובת תום הלב המוטלת על צד להליך. בעל דין שאינו מבצע החלטה שיפוטית שניתנה לחובתו, בהסתמך על כוונתו להגיש בקשה לעיכוב ביצועה, מחויב להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע ללא דיחוי. הקביעה מהו פרק הזמן המרבי להגשת בקשה לעיכוב ביצוע, אשר תיתן חסינות מפני הליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט,  הינה פרי הכרעה קונקרטית. היא תיגזר - בין היתר - מנסיבות המקרה, ממידת הדחיפות בביצוע ההחלטה, ומן המועד שנקצב לביצועה ( שם, בפיסקה 8).

8.         במקרה שלפנינו, הבקשה לביטול פסק הפינוי, ובקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין, עליהן מסתמך המבקש בבקשתו, הוגשו רק לאחר שהמשיב הגיש את הבקשה נשוא ההחלטה בבשא 5170/08 לכוף את המשיב לפי פקודת בזיון בית המשפט, ולאחר שנים רבות ממועד מתן פסק הדין (לשם השוואה בלבד ר' ההחלטה בפרשת קוגלר שם דחה בית המשפט את טענת החסינות מפני הליכים לפי הפקודה בעקבות הגשת בקשה לעיכוב ביצוע היות והיא הוגשה 5 ימים (!) לאחר שהיה על המערערים לבצע את ההחלטה). משלא הראה המשיב כל טעם מדוע לא קיים את פסקי הפינוי, הרי שסיכויי הערעור על ההחלטה על פי הפקודה קלושים. לכך יש להוסיף, כי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה על פי הפקודה הוגשה בפני ערכאה זו (כאמור, קיים ספק בקשר להגשתה בפני הערכאה הדיונית) רק בחלוף יותר מחודש ממועד הגשת הערעור, ורק לאחר שניתנה ההחלטה לאסור את המבקש, ובה בעת שהמבקש לא מקיים את החלטת בית משפט קמא הנוגעת לקנס. ויודגש, בקשה זו לעיכוב ביצוע מתייחסת רק לעיכוב ביצוע המאסר. חוסר תום ליבו של המבקש, יש בו בלבד כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

9.         באשר למאזן הנוחות, למבקש ניתנו אין ספור הזדמנויות לקיים את פסק הפינוי, אולם הוא בחר להתעלם מהן. בינתיים הנזק שנגרם למשיב איננו ניתן לשיעור. לאור האמור, ולאור העובדה כי סיכויי הערעור קלושים ביותר, דין הבקשה להידחות.

ער אני למשמעות של הטלת מאסר על פי פקודת בזיון בית המשפט, אולם, כפי שתואר בקצר לעיל, ובהרחבה בהחלטות השונות שצורפו לבקשה ולתגובה, נראה שכלו כל הקיצין.

התוצאה

10.       הבקשה לעיכוב ביצוע המאסר נדחית. המבקש ייאסר כאמור בהחלטת בית משפט קמא מיום 24.7.08, והחלטה על כך תועבר ליועץ המשפטי לממשלה.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשס"ח (1 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.